<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ה'</h1>
<h2>דף מה:</h2>
האומן בכלים הנמסרים לו לתקן, אם מסרו לו שלא בעדים ולא ראו עתה הכלי בידו, נאמן לומר לקוח, מיגו דמכחיש שלא נמסר לו כלי זה. מסרו לו שלא בעדים, וראהו עתה ביד אומן, אינו נאמן, מסרו בעדים וראה אפילו אחד דעלמא, אינו נאמן, ואצ"ל אומן. בעדים ולא ראה, מיגו דטעין חזרתי נאמן בלקוח ובהיסת, כן שיטת הגאונים. ורי"ף [כתב] דשום אומן אינו נאמן כלל בטענת לקוח. ורוב הפוסקים הסכימו כשיטת הגאונים. ובשיש מחלוקת בקציצה, אם הכלי נראה בפניהם, כיון שהאומן אין לו טענת לקוח הוא בידי, נשבע בעל הבית בנקיטת חפץ על הקציצה כבשכירות. ואם אין נראה, מתוך שיאמר לקוח ישבע עד כדי דמיו בנקיטת חפץ ונוטל, כדרך כל הנשבעין ונוטלין, ר"ם פ"ט דטוען. ואחר ג' שיצא מן האומנות נאמן בלקוח כאחר דעלמא.
